מחשבות על הקשר שבין להיות נוכחת ב"כאן ועכשיו" וגידול צמחים

המון שנים שלא הצלחתי לגדל צמחים. עבורי, לא היה לזה שום קשר להבנה בעולם הצמחים. השלמתי בהצלחה תואר בביולוגיה באוניברסיטה, ידעתי למנות את חלקי הצמחים, הכרתי לעומק את צורות ההתרבות שלהם, את מאחורי הקלעים של המערכות שלהם ואפילו ירדתי לפרטי הפרטים של אם כל התהליכים - הפוטוסינתזה. אבל לגדל איזה פוטוס בעציץ, זה כבר היה גדול עלי..

שוב ושוב מצאתי את עצמי חווה כשלונות ואכזבות עם צמחים בבית. איכשהו הייתי שוכחת להשקות אותם, או מציפה אותם בכמות מים מוגזמת, לא היה להם טוב אצלי והם הראו את זה יופי.

באיזשהו שלב הכתרתי את עצמי רשמית כ"רוצחת צמחים סדרתית", סיפרתי לי שאין מה לעשות עם זה והפסקתי להכניס אותם הביתה.

תהליך ההפתחות שלי לעולם גידול הצמחים הלך יד ביד עם תהליך אישי עמוק שעברתי. תהליך שבו נפרדתי מענבר הקודמת, זו שמתנהלת בעולם כשהיא בעיקר בתוך הראש שלה, ושהחויות הפנימיות שלה כללו בעיקר מחשבות על דברים שקרו או על דברים שיקרו. עבר ועתיד.

ומה עם ההווה?

בהווה לא ידעתי לשהות. אפילו לא ידעתי יש בכך ערך.

היום, בהסתכלות אחורה, הקשר בין החוויה שלי עם צמחים והחוויה הפנימית שלי נראה לי ברור. הצמחים חיים בעכשיו. בהווה שלנו. הם אינם דורשים מאיתנו הבנה מעמיקה או ירידה לפרטי הפרטים של הגידול המיטבי שלהם.

הם מבקשים מאיתנו להיות נוכחים ברגע ולהתבונן בהם.

כשאני נוכחת בחלל שלי, קל לי פתאום לראות שהצמח צריך מים. שטוב לו או שרע לו. שהוא אוהב את אור השמש שנופל עליו מהחלון, או סובל ממנו.

זה לא אומר שאני אצליח תמיד עם כל צמח. זה כן אומר שכמו בכל דבר יהיו לי הצלחות ויהיו לי כשלונות, לפעמים הם יהיו תלויים בי ולפעמים בכלל לא. אני לא צריכה לשאת עלי יותר את עול "רוצחת הצמחים" ואני בטח שלא צריכה להיות מומחית לכל צמח שנכנס אלי לבית אם לא בא לי. אני נוכחת ומתבוננת ובהרבה מקרים גם מצליחה.

ענבר